זחל"מ חרמ"ש - סיפורו של משה לוי גיבור ישראל

היי, החלטתי לשתף את פרויקט בניית דגם (נייר) של הזחל"מ הצהלי שהיה הרק"מ של גדודי החרמ"ש במלחמת יום כיפור. הדגם נבנה לפני תחילת המיזם של 'דגם עם סיפור'. ההחלטה שלי לבנות את הדגם באה בעקבות הכרותי עם סיפור הגבורה של לוחם החרמ"ש משה לוי (אותו יצא לי לפגוש לפני מספר שנים) בתחילת מלחמת יום כיפור.

ההחלטה לבנות את הדגם נובעת גם מהעובדה שהזחל"מ היה רכב שעבדתי איתו בשרותי הצבאי בחיל הקשר, תחילה כטכנאי צ"נ (ציוד נושא) ואחר כך כקצין קשר במילואים. הזחל"מ ולאחר מכן ה זחל"ד (זחל"מ שמנועו הוחלף למנוע דיזל) שימש כרכב שנשא עליו את תאי הקשר (תקשי"ם) שהכילו את ציוד עורקי הצ"נ (קוי רדיו טלפון) בחטיבות השונות ובמפקדות האוגדה.

לפתיחה אני מציג תמונות של הדגם המלא.

בהמשך אוסיף נתונים על מקור הדגם וההסבות שעשיתי מהדגם האמריקאי לצהלי. כמו כן אשתף תמונות של תהליך הבניה.

זה דגם הרק"מ הראשון שבניתי במסגרת חזרתי לתחביב הנעורים שלי.

נושא: רק"מ

תת נושא: זחל"מ M3

יחידת שירות: גדוד 128 בחטיבה 11 (חטיבת יפתח) בפיקוד זאב ליטמן

זירת לחימה: החזית המצרית. מתקפת הנגד של 8 באוקטובר כחלק מהכוח שבפיקוד קלמן מגן בגזרה הצפונית, וב-14 באוקטובר בלמה יחד עם חטיבה 204 את המתקפה באזור קנטרה של חטיבה 15 מדיוויזיה 18 המצרית, בקרב בו הושמדו כ-40 טנקים מצרים. בהמשך הלחימה הצטרפו כוחות מהחטיבה לאוגדה 252 בחציית התעלה ולחימה בשטח מצרים.

תקופת שירות: ממלחמת העצמאות ועד תחילת שנות האלפיים

תיאור טכני: זחל"מ, ראשי תיבות של "זחלי למחצה" (מאנגלית: Half-Track), הוא כלי רכב אזרחי או רכב קרבי משוריין המונע באמצעות שני זחלים מאחור וזוג גלגלים בחזית להיגוי. מערכת המזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים) בירכתיים משמשת להנעת הרכב ומאפשרת את העבירות המיוחדת שלו.

המטרה בשילוב בין זחלים לגלגלים היא לשלב בין העבירות בשטח של רכב זחלי דוגמת הטנק עם היגוי ושליטה של רכב אופני. לעיתים מתווסף לרכב זחלי נטל או "משקל מת" כדי לשפר את החיכוך עם הקרקע ואת כוח הגרר של הכלי, אך אפשרות כזו אינה קיימת בזחל"ם ויש להכביד אותו באמצעות הוספת מטען.

מלפנים מותקן תוף גלילי שמסייע לעבירות. כך למשל כאשר הרכב עובר מעל לתעלה ונשאר במצב בו הגלגלים הקדמיים בתוכה, התוף נשען על צדה האחד והזחלים מצדה השני, מנע התוף את היתקעות הכלי בתעלה ועל ידי דחיפה של מערכת הזחלים להתקדמות והחלצות ממנה. הזחל"ם אפשר לראשונה ניוד כוחות רגלים במהירות תוך מתן הגנה כנגד אש מנשק קל, אך החיילים נותרים חשופים לירי תלול מסלול, מנשק כגון מרגמות או תותחים עם פגזי רסס.

(מתוך wikipedia)

שרטוטים

אחד המקורות עליהם הסתמכתי הוא שרטוט דגם פלסטיק של Dragon

תצלומים

תיאור היסטורי :

בישראל השם "זחל"ם" משמש ככינוי לדגם ספציפי של הזחל"ם האמריקאי המשוריין M3 (כמו גם הדגמים האחים שלו M5 ,M2 ו-M9), בעוד שהשם "זחל"ד" משמש ככינוי לדגמי זחל"ם המונעים על ידי מנוע דיזל. שני הכלים שירתו בצה"ל שנים ארוכות.

במהלך מלחמת העצמאות נרכשו מארצות הברית הזחל"מים הראשונים מסוג M3 עבור יחידות החי"ש. פריקת הזחל"מים, שהגיעו ארצה מפורקים במסווה של מכונות חקלאיות, התגלתה על ידי הבריטים לאחר שנפרקו 13 מהם. אלו הוחבאו במקומות שונים בגוש דן, ושימשו בקרבות לאחר סיום המנדט הבריטי. הזחל"מים הפכו לכלי הלחימה העיקריים בשימוש החרמ"ש (חיל רגלים משוריין), בו פותחה תורת לחימה מיוחדת עבורם, אשר באה לידי ביטוי בהצלחה במלחמות ישראל.

על חלקם הותקנו תותחי ה-20 מ"מ וכך הפכו לתותח נגד מטוסים הממונע הראשון של צה"ל. מספר קרבות ועימותים בתש"ח הוכרעו בעיקר הודות להתקני תותחי 20 מ"מ על הזחל"מים, כך למשל אירע בקרב חרבת מחאז ב-4 באוקטובר 1948.

הזחל"מים ששימשו את החרמ"ש (חיל רגלים משוריין) ואת חילות החי"ר ככלי לחימה כללו שני ספסלים, ל-10 לוחמים (5 בכל צד), וכנה למקלע כבד "0.5 במרכז חלקו הקדמי של תא הלחימה של הנגמ"ש. בדפנות תא הלחימה הותקנו גם 2 כנות נוספות למקלעי בראונינג "0.3 משני צידי התא, ומאחור הותקן כן למרגמה 52 מ"מ, ששימשה לתאורה ולסיוע. החלון הימני הקדמי נאטם בלוח מתכת משוריין, והותקן בו מקלע בינוני בראונינג "0.3 הפונה לחזית. בחזית הנגמ"ש, ישבו הנהג משמאל, מפקד הנגמ"ש במרכז (על מושב מוגבה), ומפעיל המקלע הבינוני בצד ימין. חיל החימוש הוסיף לזחל"ם גם מוטות מתכת שהותקנו לאורך צידם החיצוני של דפנות תא הלחימה, ומנשאים מתקפלים משני צידי הדלת האחורית, ששימשו לתליית התרמילים האישיים (תד"ל), ולציודם של הלוחמים.

על מספר זחלמים בודדים הותקנו תותחי 6 ליטראות שנפלו שלל בידי צה"ל בעיקר בחזית הדרומית. כלים אלה זקפו לזכותם כמה ניצחונות יוצאי דופן בעימותים עם התקפות טנקים מצריים בתש"ח.

לאחר מלחמת העצמאות שולבו הזחל"מים בצבא ההגנה לישראל, בכל חילות המערך הלוחם, כאשר שימשו בנוסף להגדרתם כנגמ"ש, גם כבסיס למרגמות 81 מ"מ, כנושאי תותח 75 מ"מ, כנושאי תותחי נ"מ 20 מ"מ (2 בצריח מסתובב), כנושאי מקלעי "0.5 נ"מ (4 בצריח מסתובב), רכב לשיגור טילי נ"ט SS-10, כרכב פיקוד משוריין, וכרכב חילוץ וסיוע הנדסי.

שני שיפורים משמעותיים ביותר הוכנסו בהם לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973:

החלפת מנוע הבנזין למנוע דיזל. זחל"מים מוסבים אלה נקראו "זחל"ד" (זחל"ם דיזל).
החלפת מערכת ההילוכים למערכת מסונכרנת והחלפת מערכת הניהוג המכנית להידראולית. שיפור זה היה משמעותי ביותר כיוון שביטל את המאמץ הפיזי הרב שהיה כרוך עד אז בנהיגה ואפשר לנהג להתרכז בסביבתו.

רוב הזחלמ"ים שבחרמ"ש צוידו בשני כלי נשק: מקלע "0.3 בראונינג בעמדת המפקד מימין לנהג ומקלע כבד "0.5 מעל לקבינה במרכז הרכב. לכל פלוגת סיור בשריון היו שלושה זחל"מים שצוידו במרגמה 81 שניצבה במרכז החלק האחורי.

הזחל"מים שירתו בצה"ל ככלי לחימה עיקריים לנשיאת והובלת גייסות עד לאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר לקראת סוף המאה, שימשו בעיקר (בגרסה שהותקנו בהם מנועי דיזל) כרכבי סיור בט"ש.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 כבר תוכננו שתי משפחות נגמ"שים ששינו את ההיסטוריה של הרק"ם: ה-M-113 האמריקני וה-BMP-1 הסובייטי. כמו כן, פותחו נגמ"שי לחימה עבור שדות הקרב של אירופה, המקום בו שיערו אז שתתקיים עיקר לוחמת היבשה של עימות בין-גושי עתידי. שתי משפחות אלה של נגמ"שים הפכו לנגמ"שים הנפוצים בעולם. כל אחת מהן כללה עשרות דגמים, גרסאות ושיפורים. כלים אלה נמצאים גם היום בשירות צבאות שונים ברחבי העולם (כולל צבא ארצות הברית, צה"ל ועוד) אך נחשבים למיושנים ופגיעים.

בצה"ל הוחלפו הזחל"מים בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 בנגמ"שים מדגם M113 (בעלי תצורה זחלית מלאה). אחרון הזחל"דים עזב את מחסני החירום בצה"ל רק בתחילת שנות האלפיים.

בישראל קיימים כיום שישה זחל"דים במצב נסיעה הנמצאים בידיים פרטיות ומשמשים בעיקר לצורכי קולנוע ואספנות. יתר הזחל"דים נגרטו, נמכרו לצבאות זרים או הושבתו ומוצגים באנדרטאות.

(מקור: Wikipedia)

הסיפור שמאחורי:

ב-8 באוקטובר התפרסה חטיבה 11 באזור קנטרה ופלוגה ל', אליה השתייך משה לוי, ביצעה מרדפים אחרי אנשי קומנדו מצרים. ב-15 באוקטובר, בעת שיחידתו שהתה בבלוזה, התקבלה קריאה לחילוץ כוח צה"ל שנקלע למארב מצרי על "ציר הפלסטיק" בדרכו אל מעוז בודפשט. לוחמי הקומנדו המצרי חיכו עד שהזחל"מים של כוח החילוץ נכנסו אל מול הגזרה בה התחפרו ואז תקפו בטילי סאגר וברקטות שהשביתו את מרבית הכלים. הזחל"מ של לוי ספג פגיעת טיל בזחל. בניסיון להוציא את היד ולהשיב אש נקטעה ידו הימנית מתחת למרפק על ידי כנף טיל סאגר שחלף מעליו. עם זרוע מדממת פקד על החיילים לקפוץ אחריו אל מחוץ לזחל"מ. מיד לאחר מכן פגע טיל נוסף בזחל"מ, הרס אותו והרג את ארבעת הלוחמים שנותרו בו.

לוי היה בטוח כי לא יינצל ולכן החליט לתקוף את עמדת המארב המצרי. לאחר שלא הצליח לירות מתת מקלע עוזי שהיה ברשותו החליט לנוע רגלית אל העמדה ולהשליך לתוכה רימון יד. החיילים המצריים שהבחינו בידו המדממת לא ראו את ידו השמאלית עם הרימון ולא ירו בו, ייתכן וחשבו שבכוונתו להיכנע. ממרחק של כעשרה מטרים לוי זרק את הרימון ונטרל את העמדה, אולם רסיסים ממנו פגעו בפניו ובחזהו. כשהתרומם ספג ירייה בגבו, שהקליע ממנה נותר בגופו גם לאחר השיקום מהפציעה.

על פעולותיו בקרב עוטר משה לוי בעיטור הגבורה על ידי שר הביטחון, שמעון פרס, על "אומץ-לב עילאי, חירוף נפש, קור-רוח ודבקות במשימה".

פרטים על הדגם:

הדגם מבוסס עלדגם נייר M3A1 Half-Track אמריקאי מימי WW2 של חברת מודליק בקנ"מ 1:25.

הדגם מפורט מאוד וכולל את תא המנוע והמרכב של זחל"מ.

הוראות הבניה של הדגם הם בשפה הפולנית. שימוש Google Translate הניב תוצאות מאכזבות למדי ורוב הזמן הסתמכתי על האיורים הרבים בהוראות הבניה.

דף איורים לדוגמה:

כדי להתאים את המודל לזחל"מ הצה"לי עד כמה שניתן, ערכתי שינויים בצביעה ובמבנה של דגם הסרוק המקורי כדי להתאים אותו לזחל"מ הצה"לי. כמו כן הוספתי חלקים שלא קיימים בזחל"מ האמריקאי.

השינויים בוצעו עם תוכנהלעריכה גרפית GIMP. החלק המסיבי של העבודה היה שינוי הצבע והכיתובים כמעט בכל החלקים. משימת התאמת הסימונים והכיתובים בין החלקים השונים לא פשוטה מכיוון שבדגם נייר כל החלקים פרושים.

שלבי הבניה: